אל המעיין

"אל בורות המים, אל בורות המים אל המעין אשר פועם בהר שם אהבתי תמצא עדין מי מבוע מי תהום ומי נהר "

מי מכיר מי יודע את הדרך אל המעין? מעין החיים המפָכֵּה, הטמון בתוכנו. המעין המזרים את השמחה והקלילות, את האהבה והפתיחות, את העוצמה והחברות. מי מכיר מי יודע? המעין פועם בתוכנו ומחפש ערוצי זרימה. לפעמים, אם מקשיבים בשקט, שומעים את קול הפכפוך שלו, אפשר קצת להרגיש את הקרירות שלו אם ממש מתרכזים. אבל אפשר גם לעבור חיים שלמים בלי לדעת שהוא נמצא, בלי לדעת מה כוחו, מה צבעו, מה עוצמתו. חיים יבשים וקשים ובודדים ועצובים. רק בגלל שלא למדנו את הדרך אל המעיין. ויש דרך. לפעמים היא נראית חסומה. נראית בלתי עבירה בגלל סלעים גדולים וקירות וסבך שלא מאפשרים להתקרב. הסלעים מורכבים מהחסימות שאני יצרתי, את הקירות אני בניתי והסבך... נוצר מפיתולי פיתולים של מנעולים שנעלתי. כל הפחדים, כל העלבונות, כל החשבונות, כל הכעסים, כל השתיקות. כל אלה הם החסמים שלי בדרך אל המעין, כל אלה מרחיקים אותי ממקור הכוח שלי. אבל לפעמים, ברגעים מיוחדים של חיבור הלב, ברגעים עוצמתיים של אהבה גדולה או אמונה גדולה, ברגעים נפלאים של כנות, נפתח הפתח הסודי. פתאום, כמו במטה קסם, כמו בתעתועי ראיה, נעלמים הסבך והסלעים, כל החומות מתפוררות, אין שערים נעולים ומגרות חתומות. פתאום הכול נפתח, פתאום הכול אפשרי ורצוי ומותר ונכון. פתאום לא צריך להסתיר, להתאמץ, לשקר, לפחד. ברגעים האלה, מי המעין פורצים ושוטפים ומנקים את כל המיותר שדבק בי ואני מתמלאת בתחושת חיות, בכוחות, בעוצמה בלתי נגמרת, עוצמת החיים. איזה רגעים נפלאים!

אז למה הם כ"כ נדירים? למה כל כך מהר חוזרים הכוחות החוסמים? אולי כי ככה אני רגילה? אולי כי ככה הגנתי על עצמי כל השנים? אולי כי זו עדיין התגובה האוטומטית שלי? אולי כי עדיין הכוחות החוסמים נתפסים אצלי ככוח כשהם בעצם חולשה? רבות הסיבות... ומכיוון שהן רבות ומגוונות הן לא באמת חשובות. לא באמת משנה: למה. אז מה כן משנה? כן משנה שאני יודעת את הדרך אל המעין. כן חשוב שאני מכירה את ההרגשה כשהדרך נפרצת. כן משמעותית התחושה שממלאה אותי במשך זמן אחרי כן. כן חזקה העוצמה שבי, שנבנית ונשמרת וגדלה מפעם לפעם.

גיליתי שהדרך נפתחת יותר בקלות כשלא הולכים בה לבד. כשיש איתי אדם אחד או יותר, שמשמח אותי, אוהב אותי, פותח את ליבו אלי, מקבל אותי לגמרי לגמרי לגמרי, אז גם הלב שלי נפתח ומעין השמחה, האהבה, הכוח, שופע בקלות ובעוצמה. גיליתי שכדאי לי לבחור טוב את האנשים שאני מצרפת אלי בדרך כי בעזרתם ובעזרת הידיעה וההכרה, העוצמה והחוזק (ובעזרת השם..), מתפוררים עוד ועוד סלעים חוסמים, נפרצים עוד ועוד סבכים, מתמוטטות עוד ועוד חומות בצורות. ומי המעין, מי מבוע, מי תהום ומי נהר- כולם זורמים בתוכי ומתוכי מחיים אותי, מחיים את סביבתי. לוקחים אותי קדימה אל מקומות חדשים ונפלאים.

אז כל מה שצריך זה לדעת שיש דרך, ולמצוא חבר קרוב לצעוד בה, ולא לעצור מול מה שנראה כחוסם. להמשיך הלאה עד שנגיע לחוות מים רבים אדירים, מרווים ומרעננים ומשיבי נפש. עד שאהבתנו תמצא את מקור החיים שלה. ל ח י י ם!