התנגדות

בשיעור יוגה אמרה המורה: "תעבדו מתוך התנגדות. אם קשה לכן, תחפשו את ההתנגדות, לא רק ביוגה, גם בחיים."

לחפש את ההתנגדות? ההתנגדות תעזור לי? איך זה יכול להיות?

אני מבינה שבתרגול יוגה ההתנגדות עוזרת לגוף להתייצב. צד ימין עוזר לצד שמאל, השריר המקרב עוזר לשריר המרחיק, הגוף תומך בעצמו דרך ההתנגדות. אבל בחיים? איך תעזור לי ההתנגדות בחיים?

אני מתבוננת על ההתנגדות האוטומטית שעולה בתוכי מול המילים האלו וממתינה. אנחנו בימי אלול, ימים של חיפוש פנימי, של התקרבות. התקרבות לעצמי, התקרבות לזולת, התקרבות לאלוהיי. האם ההתנגדות יכולה להיות חלק מתהליך ההתקרבות?

אני נזכרת שבשיעורים שלי אני תמיד מבקשת: "אם אתם לא מסכימים למה שאני אומרת, אל תהססו לומר. אני אשמח לשמוע ולהתייחס להתנגדות שעולה."

בשיעורים שלי אני מתייחסת להתנגדות כדרך להבהיר דברים, לדייק רעיון, לחבר ביני ובין השומע. אז אולי גם בחיים אני יכולה להתייחס כך להתנגדות? ההתנגדות כדרך לדייק את עצמי?

הבנה חדשה עולה. מקום חדש נפתח: ההתנגדות לא באה לחסום אותי ולהרחיק אותי, התנגדות שעולה בתוכי או מולי באה לדייק אותי.

כשקשה לי עם השני, כשההתנהגות שלו מעוררת בי התנגדות, מה זה בא ללמד אותי? מה זה משקף לי- אולי את השיפוטיות שלי? אולי את הערבוב שבי? אולי כמה אני רחוקה ממקומי?

אני מחפשת את ההתנגדות שלי וצופה עליה. לְמה אני בדיוק מתנגדת? שהשני בוחר את הבחירה שלו? שהבחירה שלו שונה משלי? שכביכול הבחירה שלו כנגדי? האם היא כנגדי?

כשקשה לי עם עצמי ואני בהתנגדות למה שאני מרגישה מה זה בא ללמד אותי-אולי את מידת הקבלה שלי? את הדרישה שבי? איפה בדיוק אני נמצאת- בהפרזה? בהפרה? באשליה? מזהה את מרכיבי ההתנגדות ומבינה, התפזרתי לגמרי.

תחפשי את ההתנגדות. היא תעזור לך לדייק את המקום שלך. היא תראה לך איפה האחיזה שלך ומה לא מאפשר לך לחזור לשיווי משקל. היא תזכיר לך איפה נמצא הכוח האמיתי שלך ואיך לחזור חזרה הביתה. ללב הטוב, לשקט למנוחה.

אני לא יודעת אם לכך התכוונה המורה ליוגה, אבל אני מודה לה על ההבנה החדשה שנולדה. התנגדות שמאפשרת התקרבות.