איך אני אוהבת לדעת, כמה ביטחון יש בידיעה. הרבה מאמץ אני משקיעה כדי לדעת. מתכננת, מחשבת, שואלת, בודקת. לפני יציאה למסעדה אני אפילו בודקת באינטרנט את התפריט כדי לדעת מראש מה מגישים.
תמיד ראיתי בלא לדעת חולשה, קושי, בושה.
בצעירותי העדפתי להעמיד פנים, לשקר, רק לא להראות שאני לא יודעת. אם שאלו אותי שאלה בנושא שאני לא מכירה הייתי מתחמקת, משנה נושא. אם נקלעתי לשיחה ולא היה לי מושג על מה מדברים הייתי מעמידה פני מתעניינת ובקיאה, רק שלא יזהו את אי הידיעה.
ידע זה כוח, אומרים, ומי רוצה להיות בלי כוח?
ואז פגשתי את החיים. שהראו לי שהם יודעים להיות מפתיעים, לא צפויים, חדים, מהירים. באו החיים והודיעו לי: גברת, את לא יודעת.
את לא יודעת כמה את יכולה, את לא יודעת מה כוחה של אמונה, את לא יודעת מה ילד יום, את לא יודעת אפילו אם יהיה קר או חם היום. את לא יודעת מה השני מרגיש, חושב, רוצה, אפילו אם הוא הילד שלך.
את לא יודעת מה האחר יעשה, אפילו אם את ישנה אתו באותה מיטה.
תביני, את לא יודעת. וזה פשוט מצוין.
כי כשאני לא יודעת זה אומר שהכלי ריק, זה אומר שיש מקום להתמלא, שיש מקום להתחדש.
כי כשאני לא יודעת זה אומר שהכל אפשרי, שיש אינסוף אפשרויות, שלא משעמם.
כי כשאני לא יודעת זה לא אומר שאני טיפשה, זה אמר שאני לומדת.
כי כשאני לא יודעת זה לא אומר שאני פגיעה, זה אומר שאני מאפשרת.
כי כשאני לא יודעת אני לומדת להקשיב, לשאול, להיות פתוחה למתרחש.
מאפשרת למי שמולי להיות מה שהוא רוצה באותו רגע, מאפשרת למציאות לחדש לי חוויות, מאפשרת לעצמי להתחדש בהבנות.
כשאני מסכימה לא לדעת השקט חוזר. לא צריך להוכיח כלום, לא צריך לנצח כלום. אפשר להשאיר את הדלת פתוחה.
אחד השירים האהובים עלי הוא שירה של אווה קלפי:
"אני מחבבת אנשים שדעתם פתוחה
אנשים המסוגלים לומר: מה?
באמת? בחייך. ממש לא ידעתי.
זה בכלל לא עלה על דעתי.
דעת פתוחה היא יותר מחכמה
יותר מלהיות צודקים
יותר מ"הרי אני אמרתי"
ומ "ידעתי את זה כבר משנת..." (מפינית: רמי סערי)
מסכימה לא לדעת. מסכימה להיות פתוחה לאפשרויות, מסכימה לאפשר לחיים לגלות לי כל יום משהו חדש.
כל יום כראשית תיקון, כל יום כהתחדשות, כל יום והלימוד שלו.
コメント