פרשת "כי תשא"

ברית עולם

הסיפור המפורסם ביותר בפרשת כי תשא הוא סיפור עגל הזהב. בני ישראל מחכים למשה המבושש לרדת מהר סיני. מתוך פחדם וחוסר ביטחונם הם מבקשים מאהרון: קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ אהרון מנסה למשוך זמן אבל לבסוף נכנע ללחץ ומייצר מנזמי הזהב של העם את העגל: וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. הסוף ידוע לכל: משה בוחר בדיוק ברגע זה לרדת עם לוחות הברית, מגיע באמצע המסיבה, שובר את הלוחות, הורג בעזרת שבט לוי 3000 איש ואז עולה שוב להר להתחנן בפני ה' שלא יחריב את כל עם ישראל.

אני בוחרת להסתכל על האפיזודה הזו כחלק מכלל הפרשות שקראנו. בפרשות הקודמות קיבלנו הוראות מדויקות לבניית המשכן (בית האלוהים), כיצד יראו בגדים של המשתתפים בטקס (בגדי הכוהנים) קיבלנו גם הוראות מדויקות באיזה בשמים וריחות יש להשתמש בהיכל ובזמן הטקס ולבסוף מגיע החוזה: וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם.

אני מתבוננת בשלבים השונים וחושבת: הכנות לחתונה. יש אולם, ויש שמלה ויש טקס היטהרות והתבשמות ואז- ברית עולם. התחייבות לחיבור לדורי דורות, אחד לשני וגם כלפי העולם. שם הפרשה גם מרמז על כך: כי תשא- נישואין. ובזמן שמתכוננים לחתונה, לחיבור שמימי שיוביל אותנו לדרך משותפת, חדשה, לא מוכרת, יכולות לעלות השאלות, החששות, החיפוש אחר חיזוק חיצוני. העם מחפש דמות אלוהים, אנחנו מחפשים לפעמים חיזוקים חיצוניים כמו חיזוקים משפחתיים, חברתיים ואחרים. ואז פורצת מריבה, וכעס, ורגשות אשם ורצון לבטל הכול. ככה קרה בפרשה שלנו. אבל הפרשה גם מלמדת אותנו איך להתפשר, ולהתנצל ולוותר (כמו אלוהים..) ולזכור שמעבר למעשה מרגיז כזה או אחר, הברית בינינו מחזקת אותנו, מאפשרת לנו להתחבר לטוב שבנו, לטוב שבעולם " וַיֹּאמֶר, אֲנִי אַעֲבִיר כָּל-טוּבִי עַל-פָּנֶיךָ" ולהתפתח למקומות חדשים. כשמשה ירד מן ההר בשנית, לאחר 40 יום בו דיבר עם ה' פנים מול פנים, קרן עור פניו. אני מאחלת לכולנו למצוא את בן הזוג לברית עולם, איתו נוכל לדבר תמיד פנים מול פנים, להרגיש, כמו משה, שנשאנו חן בעיניו, ולהתמלא באור.