פרשת "תצוה"

בפרשה הקודמת משה קיבל הוראות מפורטות לבניית המשכן, השבוע מגיעות ההוראות להכנת בגדי הכוהנים המשמשים במשכן: וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת. וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ--לְכַהֲנוֹ-לִי.

ניתנת רשימה ארוכה ומופרטת, איך יראו בגדי הכהן הגדול ובניו.

מי יכין את הבגדים? כל חכמי לב, אשר מלאתיו רוח חכמה. חוכמת הלב. המקום בו הלב המרגיש מלא בחוכמה ומכאן נעשית מלאכה, מלאכת קודש. מכאן אני לומדת מהו המקור ליצירתיות: חיבור ממקור עליון המחבר את המחשבה החכמה עם הלב הרגיש והטוב, קו ישיר שאינו עוצר ומתפתל דרך ה"אי אפשר", "קשה מדי", "לא נכון" ו"מה פתאום". חיבור ישיר וזורם המאפשר עשייה חדשה, מופלאה, מדויקת ומרהיבה. יצירה. יצירה שכל המביט בה מתמלא התפעלות, כבוד ותפארת. המקום המופלא הזה, שבו מחוברים לרצון לעשייה, מרגישים את הדחף הבלתי ניתן לעצירה, הרעיונות מגיעים בשטף, הידיים עובדות בזריזות, כולי בתוך התהליך. קרובה לעצמי, קרובה לפנימיותי, קרובה לאלוהי. יצירה יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים: זו יכולה להיות יצירת אומנות, יצירת חפץ שימושי, כתיבה, שירה, ריקוד, עבודה בגינה, עזרה לאנשים, הכנת ארוחה....ככל שאני כותבת הרשימה מתארכת ואני מבינה: החיים שלי הם היצירה שלי. הם יכולים להיות זורמים, מופלאים, מדויקים, מרהיבים מעוררי התפעלות והשראה. ויכולים להיות איטיים, מהוססים, חורקים, מנותקים משמחה ומחוכמת הלב. השבוע אני מתפללת להתקרבות לחוכמת הלב, לנקודת החיבור הפנימית והעוצמתית שתאפשר לי עשייה מדויקת, לכבוד ולתפארת.